ספק בריטי מציע 250 גייג', מפיץ אמריקאי מציע 2.5 מיל ויצרן טורקי מפרט 60 מיקרון. האם מדובר באותה שקית? שני הראשונים זהים (שניהם 63.5 µm); יריעה של 60 µm דקה בכ-5%, פער שמשתקף במחיר לאלף יחידות ולעיתים גם בהתייחסות החוקית. עובי שקית פלסטיק הוא אחד ממקורות הבלבול הנפוצים ביותר ברכש שקיות מיריעה. המדריך ממיר בין שלוש היחידות, מראה כיצד העובי קובע את משקל השקית ומסביר מדוע עובי לבדו אינו קובע את החוזק. הוא תומך בעמוד שקיות פלסטיק מודפסות בהתאמה אישית, שבו מפורטים הפורמטים ותהליך ההזמנה.
כיצד ממירים בין מיקרון, גייג' ומיל?
מיל אחד שווה ל-25.4 מיקרון (µm), ובמערכת הבריטית 100 גייג' שווים אף הם ל-25.4 µm, ולכן 1 מיל = 100 גייג'. להערכה מהירה: מיקרון × 4 ≈ גייג', ומיקרון ÷ 25.4 = מיל.
הנוסחאות המדויקות:
- מיקרון למיל: µm ÷ 25.4
- מיל למיקרון: מיל × 25.4
- מיקרון לגייג' בריטי: µm ÷ 0.254 (בקירוב µm × 3.94)
- גייג' בריטי למיקרון: גייג' × 0.254 (בקירוב גייג' ÷ 4)
הגייג' הוא מקור הטעויות העיקרי. בשימוש המקובל בענף הפוליאתילן הבריטי, 100 גייג' = 25.4 µm. בענף היריעות האמריקאי משתמשים בגייג' גם לכמה סוגי יריעה, עם אותו יחס של 100 גייג' = 1 מיל, אך קונים אמריקאים של שקיות משתמשים בדרך כלל במיל. מספרי גייג' המשמשים לפח או לחוט מתכת אינם קשורים לנושא. אם הצעת מחיר מצוינת בגייג', יש לוודא שהכוונה לגייג' הבריטי של יריעות.
טבלת המרה
| מיקרון (µm) | גייג' בריטי (בקירוב) | מיל אמריקאי (בקירוב) | שימוש אופייני |
|---|---|---|---|
| 10 | 39 | 0.39 | שקיות גופייה ושקיות לפירות וירקות דקות מאוד מ-HDPE (פוליאתילן בצפיפות גבוהה) |
| 12 | 47 | 0.47 | שקיות גופייה דקות מ-HDPE |
| 15 | 59 | 0.59 | נקודת ייחוס לסף "קלות מאוד" באיחוד האירופי |
| 20 | 79 | 0.79 | שקיות גופייה רגילות מ-HDPE |
| 25 | 98 | 0.98 | שקיות גופייה עבות יותר, שקיות קלות מ-LDPE (פוליאתילן בצפיפות נמוכה) |
| 30 | 118 | 1.18 | שקיות קלות עם ידית חתוכה |
| 40 | 157 | 1.57 | שקיות קמעונאיות עם ידית חתוכה |
| 50 | 197 | 1.97 | נקודת ייחוס לסף "קלות" באיחוד האירופי; שקיות עם ידית חתוכה ושקיות עם ידית טלאי |
| 57 | 224 | 2.24 | קרוב ל-2.25 מיל (57.2 µm), סף ישן להגדרת שקית פלסטיק רב־פעמית בחלק מהחוקים בארה"ב |
| 60 | 236 | 2.36 | שקיות עם ידית טלאי ושקיות דיוור |
| 70 | 276 | 2.76 | נקודת ייחוס לסף היטל שקיות הנשיאה באנגליה |
| 80 | 315 | 3.15 | שקיות כבדות עם ידית טלאי או ידית לולאה |
| 100 | 394 | 3.94 | שקיות רב־פעמיות כבדות |
| 125 | 492 | 4.92 | שקיות לעומס כבד במיוחד |
הערכים מעוגלים. ספי החוק מוצגים כנקודות ייחוס בלבד; משמעותו של כל סף מוסברת במדריך שלנו לתקנות לשקיות נשיאה מפלסטיק באיחוד האירופי, בבריטניה ובארה"ב.
איזה עובי מתאים לשקית פלסטיק, בהתאם לידית ולעומס?
נקודות מוצא אופייניות: כ-10-25 µm לשקיות גופייה מ-HDPE, 35-80 µm לשקיות LDPE עם ידית חתוכה ו-50-100 µm לשקיות עם ידית טלאי או ידית לולאה, והעובי עולה עם גודל השקית והמשקל הנישא. יש להתייחס לערכים אלה כנקודות מוצא לבדיקה, ולא כקיבולת מובטחת.
| סוג שקית | עומס קל (עד כ-2 ק"ג) | עומס בינוני (כ-2-5 ק"ג) | עומס כבד (כ-5-10 ק"ג) |
|---|---|---|---|
| שקית גופייה HDPE | ~12-15 µm | ~18-25 µm | בדרך כלל לא מומלץ |
| LDPE/LLDPE עם ידית חתוכה | ~35-45 µm | ~50-70 µm | ~70-90 µm עם קיפול כפול או טלאי |
| ידית טלאי | ~45-55 µm | ~60-75 µm | ~75-100 µm |
| ידית לולאה רכה | ~50-60 µm | ~60-80 µm | ~80-100 µm ומעלה |
| שקית דיוור | ~50-60 µm (מוצרים רכים) | ~60-80 µm | ~80-90 µm ומעלה |
כל הערכים מנחים בלבד, מתייחסים לשקיות בגודל בינוני ותלויים בהרכב היריעה, במידות השקית ובתכנון האיטום. שקיות גדולות יותר דורשות עובי רב יותר לאותו עומס, משום שאזור הידית נושא מסה גדולה ומתנדנדת יותר.
האם שקית עבה יותר נושאת תמיד יותר?
לא. העובי הוא גורם אחד בלבד. הרכב היריעה, מבנה הידית ואיכות האיטום יכולים כל אחד להשפיע באותה מידה, ושקית דקה יותר שנבנתה היטב מתפקדת לעיתים קרובות טוב יותר משקית עבה שנבנתה בצורה לקויה.
- הרכב היריעה: תוספת LLDPE לתערובת מעלה את העמידות בפני ניקוב וקריעה ומאפשרת עובי נמוך יותר לאותם ביצועים; HDPE חזק במתיחה, אך נקרע בקלות לאחר ניקוב. ראו ההבדלים בין שקיות נשיאה מ-LDPE, מ-HDPE ומ-PE ממוחזר.
- מבנה הידית: ידית טלאי מכפילה את היריעה במקום שבו מתרכז הלחץ, ואילו ידית חתוכה פשוטה ביריעה דקה נקרעת מפינות החיתוך. ראו סוגי ידיות לשקיות פלסטיק.
- איכות האיטום: איטומי צד ותחתית קרים מדי, צרים מדי או חרוכים הופכים לנקודת הכשל, ללא קשר לעובי היריעה.
- כיוון היריעה ויחס הניפוח: יריעה מנופחת חזקה יותר בכיוונים מסוימים מאשר באחרים, והגדרות האקסטרוזיה משנות את אופן הקריעה של השקית.
כיצד בודקים חוזק שקית
מומלץ להסכים על בדיקה המשקפת שימוש אמיתי, ולא להסתמך על העובי. גישות נפוצות:
- בדיקת תלייה או העמסה: מילוי השקית במשקל מוגדר ותליית השקית מהידיות למשך זמן קבוע, לעיתים עם הרמות חוזרות.
- בדיקת נפילה: הפלת שקית מלאה מגובה מוגדר ובדיקת האיטומים והידיות.
- פגיעת חץ (dart impact, למשל ASTM D1709): מדידת עמידות היריעה בפני פגיעה.
- בדיקות קריעה (Elmendorf, למשל ISO 6383-2 או ASTM D1922) ובדיקות מתיחה (למשל ISO 527-3 או ASTM D882) על דגימות יריעה.
- מדידת עובי לרוחב היריעה (למשל ISO 4593) לאימות הערך הנקוב והפיזור.
כיצד העובי משפיע על משקל השקית ועל העלות?
משקל השקית עולה ביחס ישר לעובי, ומשקל היריעה הוא גורם העלות הגדול ביותר בשקית פלסטיק. הכפלת העובי מכפילה בקירוב את צריכת חומר הגלם (השרף), את משקל המטען ובבריטניה גם את הטונאז' הנכלל במס אריזות הפלסטיק (Plastic Packaging Tax).
הנוסחה לשקית שטוחה:
משקל שקית (גרם) = רוחב (מ') × אורך (מ') × 2 × עובי (µm) × צפיפות (g/cm³)
בשקיות עם קפל בתחתית מוסיפים את עומק הקפל לאורך, ובשקיות עם קפל צד מוסיפים אותו לרוחב. בשקיות עם ידית חתוכה מנכים את חיתוכי הידית, ובמבנים עם טלאי או לולאה מוסיפים את משקל היריעה הנוספת.
דוגמה מחושבת: שקית LDPE בגודל 380 × 450 מ"מ בעובי 50 µm וצפיפות 0.92 g/cm³.
- גרמאז' היריעה: 50 × 0.92 = 46 ג'/מ"ר
- שטח היריעה: 0.38 × 0.45 × 2 = 0.342 מ"ר
- משקל השקית: 0.342 × 46 ≈ 15.7 גרם, לפני ניכוי חיתוך הידית
- 10,000 שקיות ≈ 157 ק"ג יריעה
אותה שקית בעובי 70 µm שוקלת כ-22 גרם, תוספת של 40% ביריעה לכל שקית. הקטנת העובי באמצעות תערובת טובה יותר, או הוספת טלאי רק באזור הידית במקום עיבוי השקית כולה, יכולות לחסוך חומר באופן משמעותי. גורמי עלות נוספים, כגון צבעי הדפסה וסוג הידית, מופיעים במדריך שלנו על גורמי העלות באריזות.
שימוש במשקל לצורכי דיווח וציות
משקל השקית ליחידה הוא הנתון הנדרש לדיווח אחריות יצרן מורחבת (EPR), לסף 10 הטונות של מס אריזות הפלסטיק הבריטי ולדיווח לקרן הפלסטיק החד־פעמי הגרמנית, וכולם מחושבים לפי משקל. יש לבקש מהספק את המשקל הנקוב לשקית במפרט, ולעדכנו כאשר העובי או הגודל משתנים.
מדוע הטולרנס חשוב ליד ספי חוק
יריעה מנופחת אינה אחידה לחלוטין. העובי משתנה לרוחב היריעה ולאורך הגליל, ובמפרטים מקובל לאפשר טולרנס (סטייה מותרת) סביב הערך הנקוב, לעיתים בסדר גודל של ±10%, כפי שמוסכם בין הקונה לספק. אם החוק מותח קו ב-50 µm או ב-70 µm, שקית שנקבעה בדיוק על הקו עשויה להימדד משני צדיו.
כללים מעשיים:
- אין לקבוע את העובי הנקוב בדיוק על סף חוקי. יש לבחור ערך הנמצא בבירור מעליו או מתחתיו.
- יש לציין את שיטת המדידה ואת מספר נקודות המדידה שמהן מחושב הממוצע.
- יש לכתוב את הטולרנס המוסכם במפרט ובהזמנת הרכש.
- יש לציין את שוק היעד, כדי שהספק יוכל להצביע על בעיית סף בסקירה הטכנית.
האיחוד האירופי קובע ספים של 15 µm ו-50 µm בדירקטיבה (EU) 2015/720 בדבר צמצום השימוש בשקיות נשיאה קלות מפלסטיק, היטל שקיות הנשיאה באנגליה חל על שקיות פלסטיק חד־פעמיות בעובי 70 µm ומטה, ובחלק מהחוקים בארה"ב נקבעו ספים במיל עבור שקיות פלסטיק המוגדרות רב־פעמיות. אילו מהם חלים ובאיזה אופן, מוסבר במדריך תקנות לשקיות נשיאה מפלסטיק.
כיצד מציינים עובי במפרט
- יש לציין עובי במיקרון כיחידה ראשית, ובסוגריים גייג' או מיל אם הצוות משתמש בהם.
- יש להבהיר אם הערך מתייחס לדופן יריעה אחת (הנוהג הרגיל) או לסך שתי הדפנות (נדיר, אך קורה).
- יש להוסיף את סוג היריעה והתערובת, כי HDPE בעובי 50 µm ו-LDPE בעובי 50 µm הן שקיות שונות מאוד.
- יש לציין את העומס ואת שיטת הבדיקה שהשקית צריכה לעבור.
- יש להוסיף את הטולרנס ואת תקן המדידה.
- בשקיות עם ידית טלאי או ידית לולאה, יש לציין בנפרד את עובי הטלאי או הלולאה.
משהוגדרו הנקודות הללו, ניתן להשוות בין הצעות מחיר. ניתן לשלוח אותן יחד עם גודל השקית, סוג הידית והקובץ הגרפי לדפוס דרך עמוד שקיות פלסטיק מודפסות בהתאמה אישית או דרך עמוד יצירת הקשר.
להמרת עובי שצוין בהצעת מחיר בין מיקרון, גייג' ומיל, ניתן להשתמש בממיר עובי יריעה.